ילדתי עוד ילד (ברוך ה' טפו חמסה שום בצל)
ועכשיו אני נכנסת לתקופה שהיא חצי חופשת לידה חצי טירוף של עבודה לקראת ראש השנה.

היום שלי נראה כך (על הלילות נדבר בפוסט אחר)-
אני מתעוררת באזור 7:30 דקה לפני שהבנים שלי קופצים עלי ומועכים לי את כל האברים בגוף שעוד לא חזרו למקומם המדויק. יוצאת מהמיטה, מחייכת לכל הילדים שלי את החיול הכי גדול שאני יכולה להמציא בשעה כזאת של הבוקר, מנסה לתת להם את התחושה ששום דבר לא השתנה.
בסדר, יש פה עוד ילד קטן שהצטרף למשפחה, אבל אל דאגה, זה לא יבוא על חשבונכם, אני פשוט אכפיל את עצמי..
אני יושבת איתם לאכול ארוחת בוקר. כלומר, הם אוכלים, ואני ממשיכה לחייך אליהם, להיות האמא הכי רגועה ושקטה שיש, לקבל הכל באהבה ובנחת.
הם יוצאים שלושתם עם אלון- שקד ועמלמול לגן ובארי לסידורים, לעבודה, לאוניברסיטה, לאן שצריך..
אני סוגרת אחריהם את הדלת, מתמכרת לשקט שנופל עלי, נוטלת ידיים, מברכת ברכות השחר ומכינה קפה.
רפאל הקטן עדין ישן ואין לדעת מתי יקום (זה תלוי מה היה בלילה)..
אני מתיישבת על המחשב ומתחילה לרוקן את תיבת המיילים- עונה ושולחת הצעות לכל החברות והארגונים שרוצים מתנות לעובדים לראש השנה. מייל אחרי מייל, בסבלנות ובריכוז, לא לפספס שום דבר.
אחת רוצה עם מיתוג, שניה רוצה להוסיף סיר לקופסא, שלישית מבקשת הצעה לעובדים והצעה נוספת לספקים. יש גם מיילים מאורטל הגרפיקאית, מדבקות שחזרו, עיצובים לאתר, קופסאות שמיתגנו. מיילים מינון המתכנת, מיילים מלימור שעושה לנו את הקמפיינים באנגלית.. חשבוניות על סחורה שנכנסה, הזמנה לראיון בפודקאסט של נשים ועוד מלא מלא דברים שצריך לדאוג להם.

זה לוקח לי בערך שעתיים, ואז אני מתחילה כבר לחשוב על ארוחת הצהריים.

אני זוכרת, אחרי הלידה של שקד, לפני 3 שנים, חזרנו מבית החולים עם תינוק בן דקה וילד בן 3, וישר עברנו בשמולה לקנות אוכל. הייתי בחרדה שאגיע הביתה ואצטרך להתחיל לבשל לעצמי. הייתי מורעבת כל הזמן ורק רציתי אוכל של בית, חם ורך ומנחם.
בשבוע הראשון כמעט כל יום אלון הלך לשמולה להביא קופסאות אוכל.
והפעם, עם הלידה של רפאל זה הפוך- בכלל בכלל לא בא לי אוכל מבחוץ, רק שמישהו יחתוך לי סלט טרי עם טחינה טובה, ואפשר גם פתיתים ועוף אבל לא חובה. אני נהנית לשבת עם הילדים לשקשוקה, ואפילו קוטג' זורם לי טוב (לא אכלתי קוטג' מגיל 6 אולי).

וכל זה כדי לומר לכם, שבלי נדר, אני לא מתחייבת, אי אפשר לדעת מה יהיה,
אבל יש מצב, שאחזור לאט לאט לתת לכם מתכונים.
כי אני מבשלת, וממילא מצלמת, ואם זה כך, אז מה אכפת לי לקחת עוד חצי שעה לכתוב לכם מתכון?

אני יודעת כמה אתם רוצים את זה,
ואני ממש מקוה שאצליח לעמוד בזה עם כל הטירוף של החג.

בינתיים,
בלי לקפוץ מעל הפופיק-
מתכון לאושפלאו פרגית,
שהאמת שאלון הכין, אבל יצא מושלם, ואתם חייבים גם.

מצרכים:
3 בצלים
2 גזרים
חצי קילו פרגיות
2 כוסות אורז (עדיף בסמטי)
מלח, פלפל, ראס אל חנות, כורכום, סומק (אם אין לכם לא נורא)
חופן אגוזי מלך
חופן צימוקים או חמוציות
חופן פטרוזיליה
חופן כוסברה
שמן זית

אופן ההכנה:
מחממים שמן זית בסיר בינוני. כמה שמן? כמה שיותר. סתם, בערך רבע כוס.
קוצצים את הבצלים ומוסיפים פנימה, מטגנים עד להשחמה.
מגרדים בפומפיה את הגזרים ומוסיפים פנימה.
קוצצים את הפרגיות גס, נתחים בגודל ביס, ומוסיפים לסיר. מטגנים יחד עד שהפרגיות משחימות יפה.
מוסיפים 2 כוסות אורז ומתבלים בכל התבלינים (בערך חצי כפית מכל דבר).
מערבבים יחד הכל במשך כמה שניות.
עכשיו אפשר וכדאי להוסיף אגוזי מלך, צימוקים וירק קצוץ (אם לא אוהבים לא חובה).
מוסיפים 3 כוסות מים ומכסים.
כשהמים מתחילים לרתוח- מנמיכים את האש ושמים טיימר ל20 דק (לא לפחד שישרף מעט למטה, זה טעים).