שבוע שעבר אמרו שתהיה סופה.
האמנו להם,
נערכנו לסופה.
הכנסתי את הכביסה פנימה,
אלון כיסה את המטבח חצר שלנו בכיסוי עמיד לגשם,
הוצאתי את בגדי החורף מעמקי הארון החוצה,
אלון הוריד את הסכך,
והכנו חמין.

אלון ביקש שאכין חמין.
הוא ממש אוהב, וגם אני, אבל כל אחד מאיתנו מעדיף סוג אחר.
הוא יותר בקטע של חמין יבש- כזה עם עוף, שמתייבש, וחיטה שיוצאת אחת אחת, גרגיר גרגיר.
אני מעדיפה חמין עסיסי- בשר שומני, וחיטה כל כך רטובה עד שהיא כבר הופכת לעיסה לוהטת שנשפכת כמו לבה בצלחת.
אצלינו קוראים לזה טפינה, ולפעמים האריסה (אני באמת צריכה לברר למה).

בכל אופן, אלון זרם איתי, ואני זרמתי איתו.
הכנסתי עוף להתייבש, והוא נתן לי לזרוק את החיטה ככה בלי בקרה.

יצא חמין להיט.

אבל מה?
לפני שהוא נכנס לישון בתנור צילמתי את הסיר והעליתי לאינסטגרם (בדיוק התמונה שאתם רואים פה).
ובאינסטגרם כמו באינסטגרם קורים מלא דברים שאי אפשר לצפות מראש-
קבלתי מבול של הודעות בסנגון כזה:
"את מכניסה את הירקות ככה לא מקולפים?"
"את באמת מבשלת ככה או שזה רק לצילום?"
"את יודעת שהקליפה מלאה ריסוס רעיל?"
"את יודעת שפעם גיליתי בשום אבקת תולעים? חייבים לקלף שום"
"אויש זה לא אסתטי"
"עם השיערות של הבצל??!!"

בקיצור הבנתם.
רוב האנשים בבית שראו את התמונה נחרדו.
פה ושם היתה מישהי שכתבה לי "איזה יופי שאת מבשלת עם הקליפה של הבצל זה נותן כל כך הרבה צבע וטעם לחמין"
או "גם סבתא שלי היתה מכניסה את הירקות ככה"
או "שיאלה איך לא חשבתי על זה קודם? זה חוסך מלא זמן!"

העליתי פוסט מסודר ועניתי לכולם:
כן, אני מבשלת את החמין עם הקליפה, באמת, לא רק בשביל הצילום.
אני קונה רק ירקות טריים ורוצה להאמין שיש לי יכולת להתסכל ולגעת בירק מבחוץ ולדעת אם הוא רקוב בפנים או לא.
ממילא, לפני שאני מתשמשת בירקות אני רוחצת אותם היטב.

ולכם אני אומרת-
זה הכל קבעון.
רוב הערך התזונתי נמצא בקליפות, אז למה לא?
קשה לנו לראות את זה כי אנחנו לא רגילים.
אבל כל מה שאנחנו כן רגילים אליו, זה דברים שהרגילו אותנו, לא נולדנו מקלפי ירקות מבטן.
אתם מבינים מה אני מנסה לומר?
הרגלים, זה דבר שנועד להתשנות, אם רוצים.

אז אני בגישה, שכל אחד יבשל איך שנוח לו,
אם אתם מעדיפים לקלף- יאללה.
אבל אם בא לכם לבשל עם הקליפות, ולקלף רק אחר כך בצלחת- לכו על זה בלי היסוס.

יש לזה כל כך הרבה יתרונות בעיני-
דבר ראשון, רובנו יודעים (כי לזה אנחנו כבר קצת כן רגילים)- אין כמו לפרק שום שהתקרמל שעות בתנור, ללחוץ על כל שן ולהשפריץ החוצה משחת שום מענגת.
מעבר לכך, הקליפות של הבצל נותנות צבע קרמלי עמוק וטעם מטריף לחמין.
דברנו על הערכים התזונתיים שבקליפות.
בצורת הבישול הזאת הירקות שומרים על צורתם ואפשר לשלוף אותם מהחמין אחד אחד ולא מין איזה בליל של קווצ' בצל ובטטה.
ואפשר גם לדבר על זה שזה חוסך עבודה, למה לא?

בכל אופן,
חורף חם אהובים, עם קליפות או בלי.

מצרכים:
1 קילו אסאדו חתוך לקוביות עם העצם
3-4 שוקיים או משולשים (לא חובה)
3 בצלים בינוניים
1 כוס חיטה שלמה
1 בטטה גדולה
3-4 תפוחי אדמה קטנים
1 ראש שום
ביצים- כמה שרוצים
שמן זית
מלח, פלפל, פפריקה, סילאן

אופן ההכנה:
לילה קודם- משרים את החיטה בקערה עם מים.
בבוקר- מסננים.

שמים את קוביות האסאדו בקערה
מוסיפים כף שמן זית, מלח גס ופלפל גרוס ומעסים את קוביות הבשר היטב.
מלהיטים סיר (רצוי את הסיר שאתם הולכים לבשל בו את החמין)
ורק כשהוא לוהט ממש מכניסים לתוכו את הבשר.
צולים את הבשר להחשמה יפה מכל הכיוונים ומוציאים.

מוסיפים עוד קצת שמן לסיר,
קוצצי בצל אחד ומוסיפים פנימה.
מטגנים את הבצל עד להשחמה יפה.

מוסיפים את החיטה, מתבלים במלחף פלפל, פפריקה ו1.5 כף סילאן ומערבבים.
מטגנים קלות את החיטה שתהיה קצת פריכה מבחוץ.
מסדרים את קוביות האסאדו והעוף,
לצידם מניחים שום, בצלים, תפוחי אדמה ובטטה.
מוסיפים ביצים מלמעלה, ומים לכיסוי.
מבשלים כחצי שעה ומכניסים לתנור על 100 מעלות עד הבוקר
(או כמובן מניחים על הפלטה).

חשוב להכניס את הסיר לתנור (או לפלטה) כשהוא רותח, ולכן, רצוי את תהליך הבישול הסופי לעשות סמוך לשבת.

אוהבת.
(וסליחה שאין תמונה של חמין אחרי הבישול, חשבתי שזה קצת מטורף להכין חמין ביום חול רק בשביל לצלם)