בכל פעם שאני טסה למקום חדש בא לי "לסגור את הבאסטה" ומעכשיו עד עולם לטוס רק ליעד הזה. זה קרה כשחזרתי מ'הטיול הגדול' בהודו, זה קרה כשחזרנו מירח דבש במרוקו, וזה קרה כשחזרנו מחופשה משפחתית בפאריז (עם אומן זה לא קרה לי).
היעד היחיד שבאמת המשכנו לטוס אליו היה פאריז. בפעם הראשונה שנסענו, בארי היה בן ארבעה חודשים אז ארזנו אותו איתנו במזוודה.
אמנם דאגנו למלא את הפיד שלנו בפייסבוק בתמונות שהראו כמה כיף לנו ביחד, ואיך בארי זורם, ובכלל זו החופשה האולטימטיבית. אבל האמת היא, שעשרה ימים בפאריז עם תינוק בן 4 חודשים זה לא כזה פשוט. בארי הוא באמת ילד זורם, אבל הוא גם ילד שדרש את השינה שלו בשעות הקבועות, ודרש לינוק בשעות הקבועות, ובכלל זה לא היה משנה לו שהוא יונק עכשיו את הקוראסון הכי טוב בפאריז, או שזה קורה בדשא מתחת לאייפל.

אני הייתי להוטה לבקר כל פטיסרי שסימנתי במפה שלי, אחת אחרי השניה במשך כל היום, ואלון רק רצה לטייל בנחת עם בקבוק יין לאורך הסיין, או בגני לוקסנבורג. אז אני ויתרתי קצת, ואלון ויתר קצת ואפילו בארי.

וכשהבנו את זה התחיל להיות לנו כיף, גילינו את פאריז ואת השיגעונות שלה (למה אין מדרגות נעות במטרו??), אכלנו מקרונים, קרואסון ובאגט, טיילנו בגנים ואפילו רכשנו קצת תרבות.

ובכל ערב, כשהגוף כבר היה עייף מסוכר, צנחנו על הספות בחדר האחורי במזנון של אייל שני.  (כן, יש לו 3 סניפים בארץ לא כשרים, וסניף אחד בפאריז- כשר).
בכל פעם אלון ניסה מנה חדשה כדי לטעום הכל, אבל אני שוב שוב חזרתי אל אותו גן העדן בפיתה: הכרוב הממולא. אכלתי כמה כרובים ממולאים בחיי, כולל את אלה המדהימים של אמא שלי, אבל הכרוב של אייל שני הוא ללא ספק הטוב ביותר שקיים.

איך אני אסביר לכם? הוא רך כל כך ועסיסי, ויש לו טעמים מופלאים של כרוב ושל בשר טלה איכותי. והוא נוטף עומקים, וגורם לגוף שלי להתרגש.

ואני יודעת, שבכל פעם שאנחנו קונים כרטיס לפאריז, אני אומרת לאלון שזה כי אני חייבת עוד מקוראסון האיספהאן של הרמה, אבל יודעת בלב שזה גם קצת בגלל הכרוב של שני.

המתכון הזה הוא קצת שלו וקצת שלי, ובכל אופן, הוא הכי טעים שתאכלו.

ועוד דבר קטן- גם אני, כמו כולם, כשאומרים לי 'ממולאים'- אני רואה רוטב אדום מהביל.
במתכון הזה אין שום דבר אדום. למעשה, יש פה מעט מאד חומרי גלם, ולכן חשוב שכל מרכיב שייכנס לסיר שלכם יהיה הכי טרי והכי איכותי שיש, כי זה מה שהולך להפוך אותו לגן עדן. בואו בראש פתוח.

מצרכים:

700 גרם בשר טלה טחון
1 כרוב ירוק גדול (עדיף כרוב בלאדי)
1+1 בצלים גדולים
חופן פטרוזיליה קצוצה
3-4  עגבניות
רבע כוס שמן זית
כפית אבקת סודה לשתיה
כפית מלח
חצי כף פלפל גרוס

אופן ההכנה:
בסיר גדול (שיכיל את הכרוב בשלמותו) מרתיחים מים.
כשהמים רותחים קוצצים בצל אחד ומוסיפים פנימה, ולאחריהם מוסיפים גם את הכרוב.
אם הכרוב צף, בשלו אותו מצד אחד כ8 דקות והפכו לצד השני לבישול נוסף.
כאשר הכרוב משנה צבעו לירוק חי מוציאים אותו ממי הבישול (שמרו אותם, נצטרך אותם בהמשך) לתוך מסננת. בעזרת כף מחוררת מוציאים גם את הבצל הקצוץ ומעבירים לקערה.
כשהכרוב מעט התקרר, מוציאים את הליבה שלו. עושים זאת בעזרת סכין חדה ע"י הקפה של הליבה מסביב ומשיכתה החוצה.
קוצצים את ליבת הכרוב דק דק ומערבבים היטב יחד עם הבשר, הבצל הקצוץ, הפטרוזיליה, שמן הזית, הסודה לשתיה, מלח ופלפל. לשים טוב טוב לפחות 4 דקות ברצף, בלי לחוס על התערובת, ממש לפרק אותה עד שהיא נהיית דביקה.

פורסים את הבצל ההנותר לפרוסות דקות דקות ומרפדים סיר חסין חום (שיוכל להיכנס לתנור עם המכסה).
ממלאים את עלי הכרוב כפי שניתן לראות בסרטון:

(מפרידים את עלי הכרוב, אחד אחד, וחותכים את העורק הראשי הקשה. צריך "לנקות" כל עלה כך שהוא יהיה רך וגמיש לגלגול. ממלאים את עלי הכרוב במלית הבשר וסוגרים בצורת מעטפה (כמו שמגלגלים סיגרים או אגרול).
חשוב לגלגל תוך הידוק העלים, כדי שלא יפתחו בזמן הבישול.)

מסדרים את הכרוב הממולא בשכבה אחת צפופה מעל שכבת הבצל. חשוב להניח את הכרוב הממולא כך שהחלק הפתוח כלפי מטה.
פורסים את העגבניות לפרוסות ומסדרים שכבה מעל הכרוב.
בוזקים מלמעלה מעט שמן זית, מלח, פלפל, וכוס ממי הבישול.
סוגרים את הסיר ומביאים לרתיחה על אש בינונית.
מנמיכים את האש ומבשלים כשעה.
מעבירים את הסיר לתחתית תנור שחומם מראש ל-150 מעלות, לשעה וחצי נוספות.
פותחים את הסיר לקראת הסוף ל15 דקות (כדי לצמצם נוזלים ולחרוך את העגבניות) ומתמכרים לריחות.