פעם, אחד מתחביביי הגדולים היה להתארח אצל משפחות לארוחות שבת.
סקרנית הייתי לדעת איך נראים שולחנות שבת אחרים,
מה אוכלות משפחות אחרות,
זה טעים?
לאכול אצל משפחות אחרות זה תמיד טקס מביך,
אבל הסקרנות, וועליה, היא היתה חזקה מכל רגש אחר.
וממילא הייתי לבד, וממילא הייתי דוסית, וממילא חיפשתי חתן.
(למרות שגם היום אני גוררת את אלון לפעמים להרפתקאות שבת משונות)
התארחתי אצל עשרות משפחות בתקופה ההיא,
ואכלתי המון דברים שלא הייתי מעזה לאכול אילו הייתי לבדי בשולחן, מנוערת מכל פרקטיקת נימוסים
חוץ מפעם אחת: ראש השנה אצל משפחת גיסר האהובים עלי.
יפה, האישה אליה כל הנשים נושאות עיניהן בהערצה, הכינה גפליטע פיש. קציצה חמודה ויפה, אבל קרה ואפורה, ואני לא הייתי מסוגלת.
יפה, האישה הצדיקה שממנה למדתי כל כך הרבה- זיהתה את המצוקה שלי מבין כל יושבי השולחן והגישה לי משהו אחר שהיה חם ובצבע אדום.
וברוב גדולתה אמרה לי מילים טובות בקול גדול והפכה את המבוכה הקטנה שלי לחולשה הקולינרית של כולם.
בכל אופן, במשפחת אטיאס עסקינן.
רותי אטיאס. איזו אישה יפה.
היא בטח לא תזכור אותי, כי עברו רוב שנים מאז,
אבל כל שבת הייתי רוצה לשבת איתם בשולחן.
איזה סלטים היא היתה מכינה יא ווילי. כל סלט אגדה.
(ואולי בכלל אהבתי לחזור אליה שוב ושוב כי היתה בשבילי תוניסאית בתוך מעוז -סליחה על הביטוי- האשכנזים שגידל אותי באותן השנים)
אז אחד מהסלטים שלמדתי ממנה הוא הסלט הזה.
כרובית, בצל ירוק, פקאן.
זהו.
לא צריך יותר.
נשבעת.
נכון רותי?
(אם אתם מכירים אותה או פוגשים אותה בשבילים של עפרה תנו לה שתי בוסות גדולות מכל צד ותגידו לה תודה על המתכון הזה)
ורק מילה לגבי הכשרות של הכרובית (כי תמיד הירק המלכותי הזה מעלה ויכוחים)-
אני מפרקת לפרחים ומשרה במי מלח
אבל שכל אחד יעשה כראות עיניו ובטנו.
ואפרופו עפרה-
יורם כהן, עוד תוניסאי שגידל אותי אמר לי פעם באחת משיחותינו על שיגעון הירקות המרוססים-
"אם החרקים לא מוכנים לאכול את זה, אז גם אני לא"
מצרכים:
חצי כרובית (או כרובית קטנה שלמה)
חופן פקאן מסוכר טרי טרי (אם זה לא טרי וקראנצ'י זה לא טעים. אם אתם בשוק אל תתביישו לטעום לפני שאתם קונים)
3 גבעולי בצל ירוק
כף מיונז
כף לימון
כפית מלח
אופן ההכנה:
מפרקים את הכרובית לפרחים קטנים ושמים בקערה.
קוצצים את הבצל הירוק ומוסיפים.
קוצצים גס את הפקאנים ומוסיפים.
מוסיפים מיונז, לימון ומלח ומערבבים.
מצלמים, מעלים לאינסטגרם, וזוללים.
נשיקות.