כל זיכרונות הילדות שלי מסבתא שלי קשורים באוכל.

היא לא הייתה קונה לי מתנות, ולא יושבת איתי לשיחות נפש, אבל היא הכינה לי את האוכל הכי טעים והכי מנחם שיכולתי לבקש.

אני רואה אותה יושבת במרפסת הגדולה שלה, אחר הצהריים, עם כוס תה נענע, מתרווחת בכיסא פלסטיק ומשקיפה על העולם שנקלעה אליו.

לצערי אני לא כל כך מכירה את הסיפור שלה מלפני שעלתה לארץ, רק לאחרונה התחלתי לחקור ולהתעניין בהיסטוריה של המשפחה שלי, אבל את ההיסטוריה של האוכל אני יכולה לספר.

הכל היא הייתה מכינה לבד, הייתה לה חצר ענקית והיא הייתה פורסת בדים בשמש ומייבשת עליהם גרעינים שהמליחה, פלפלים אדומים חריפים ושקיות: בכל פעם שהייתה חוזרת מהשוק, הייתה שוטפת את השקיות ותולה אותם לייבוש ברוח.

בפוסט הזה אני רוצה לדבר על האריסה שלה: אריסה אמתית, מפלפלים שייבשה בעצמה, וטחנה תחת הריחיים. אריסה עם כוסברה טרייה ותבלינים שזה עתה נטחנו.

היא חריפה מאד, האריסה שלה, וככל שהיא יותר חריפה היא יותר טעימה (כן, אפשר להכין אותה מפלפלים מתוקים, וזה יוצא טעים ביותר, אבל אחר)

תהליך הכנת האריסה הוא מאד פשוט, אבל דורש התייחסות לכל המרכיבים. חשוב חשוב לקנות את הפלפלים והתבלינים במקום שיש בו תחלופה גבוהה ושהכל נקנה טרי טרי.

רוב הקמיה משודכת עם האריסה טובה. כדי להכין האריסה טובה, צריך להשרות פלפלים אדומים יבשים במים ללילה, לייבש, לטחון במטחנת בשר ולתבלן בזרעי כוסברה, מלח, שום ושמן זית. מערבבים וטועמים. אין מידות מדויקות לתערובת ההאריסה, הכי טוב להוסיף קצת קצת ולטעום, עד שמרוצים.

מתכון לאריסה תוניסאית:

400 גרם פלפלים חריפים יבשים

4 ראשי שום קלופים

1 כפית זרעי כוסברה טחונים

1 כף מלח

1כוס שמן זית

ראשית מנגבים את האבק מהפלפלים בעזרת נייר סופג.

משרים את הפלפלים במים למשך לילה שלם. למחרת מסננים ומנסים להיפטר כמה שיותר מהנוזלים.

טוחנים את הפלפלים במטחנת בשר (זהירות על הידיים, רצוי לעבוד עם כפפות).

אם אין לכם מטחנת בשר- אפשר גם במעבד מזון, אבל המרקם שיתקבל יהיה קצת שונה.

טוחנים במעבד מזון את הפלפלים עם השום. מוסיפים את התבלינים ושמן הזית ומערבבים היטב.

מאחסנים בצנצנת מעוקרת ומכסים בשמן.

בכל פעם שמשתמשים, מכסים בשכבה של שמן, וכך זה נשמר טוב יותר לאורך זמן.